Каббала Каталог/статьи комм.    
Суббота, 21.12.2024, 19:33
Главная страницаРегистрацияВход Приветствую Вас Гость | RSS

Меню сайта

Категории каталога
Бааль Сулам [9]
Переводы статей Бааль Сулама
праздники [1]
Интересные люди [1]
анекдоты [7]
статьи [4]
история [6]
М.Лайтман [4]
АРИ [1]

Начало » Статьи » каббала » Бааль Сулам

דרך הקבלה אל הקומוניזם
רך הקבלה אל הקומוניזם
מאת מיכה אודנהיימר
הרב יהודה אשלג פיתח תיאוריה קבלית שלפיה רק צדק כלכלי עשוי לגאול את האנושות מאבדון. מה נשאר ממשנתו עד שהתגלגלה אל מרכז הקבלה של הרב פיליפ ברג, שמדונה היא תלמידתו המפורסמת
   
הרב יהודה אשלג בצעירותו. דרש מתלמידיו להתפרנס מעבודת כפיים .התמונה מתוך "הסולם", ספרו של הרב מרדכי אברהם גוטליב)

בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים יצא שלמה שוהם, שכעבור שנים היה מבכירי הקרימינולוגים וחתן פרס ישראל על פועלו בתחום, לחפש את הרב המקובל יהודה אשלג. "שלח אותי אליו פרופסור גרשום שלום", מספר שוהם. "שלום הסתייג ממה שחשב שאשלג עושה בלימוד הקבלה, אבל חשב שהאיש יעניין אותי - בתור קוריוז. באותו זמן אשלג ניסה להדפיס את 'הסולם', התרגום העברי והפרשנות שכתב על ספר הזהר. בכל פעם שהצליח לגייס מעט כסף, מתרומות קטנות, היה מדפיס חלקים מן ה'סולם' שלו. מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסדר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה ללא ספק צדיק - איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו".

כעבור שנים ספורות, בערב יום כיפור 1954, נפטר אשלג - פחות משנתיים לאחר שפירסם את פירושו המונומנטלי לספר הזהר, החיבור המרכזי של תורת הנסתר היהודית. הזהר בנוי באופן רופף כפרשנות על המקרא, ומתעד לכאורה את שיעוריו של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, התרים את ארץ ישראל במאה השנייה לספירה וחושפים את מסתריהם הגנוזים של הבריאה, גלגול הנשמות ונתיבי הגאולה של האור השמימי. העיון בספר הזהר הפואטי, החידתי והרב-משמעי, שנכתב בניב ארמי מיוחד, היה בסיס לחלק גדול מתורת הקבלה שגובשה לאחר פרסומו, ובכלל זה לשיטתו הסבוכה של רבי יצחק לוריא (האר"י), המקובל הצפתי בן המאה ה-16 שנחשב לבר-סמכא הגדול בתחום.

בדומה לספריו הקודמים, שהיו פירושים לקבלה הלוריאנית, "הסולם" של אשלג ניסח פרשנות מדויקת, מקורית ושיטתית לקורפוס המיסטי היהודי. גרסתו של אשלג לקבלה הבטיחה השתנות ואף גאולה אישית למי שיקדישו עצמם ללימודה וליישומה. שמו של "הסולם" בא לו על שום שהתיימר לספק מעבר מדורג בין שמים לארץ, בדומה לסולם יעקב המקראי; אשלג חשב שפרשנותו, באמצעות פיענוח צפונותיו של הזהר, תאפשר לחסידי שיטתו להשיג רמות עולות והולכות של הארה רוחנית, וליחידי סגולה גם שינוי בעצם מהותם הפיזית - מחומר גולמי לכלי של אור אלוהי.

אך עזה עוד יותר היתה מסירותו של אשלג לחזון החברתי המרחיק-לכת שצמח מתוך האופן שבו הבין את המסורת הקבלית. הוא תפש את האנושות כישות יחידה, שהיבטיה הפיסיים והרוחניים תלויים-אהדדי, והאמין שרק מערכת כלכלית שתכיר בכך תוכל לשחרר את המין האנושי ולזרז את בואו של עידן של נאורות קיבוצית. דוד בן גוריון, שעל פי יומנו נפגש עם אשלג "הרבה פעמים", נדהם
הרב יהודה אשלג. האמין שנשמת האר"י התמזגה בנשמתו
התמונה מתוך הספר "הסולם"
מהעובדה ש"כשאני רציתי לדבר איתו על קבלה, הוא רצה לדבר איתי על סוציאליזם וקומוניזם".

למרות הקשר האמיץ בכתביו בין מיסטיקה לרעיונות חברתיים, נותר אשלג דמות שולית יחסית, ואישיותו ורעיונותיו נקלטו רק בקושי על מסך המכ"ם של הזיכרון היהודי הקיבוצי. הוא היה מהפכני מדי בשביל העולם החרדי שתמיד היה חלק ממנו, ומופשט ואוניברסליסטי מדי בשביל העולם הדתי-לאומי - שממילא היה שקוע עמוקות במחשבת חברו הקרוב של אשלג, הרב אברהם יצחק קוק. ואילו העולם האקדמי הלך בעקבות גרשום שלום ונטה לא להתייחס ברצינות לאשלג.

גרשום שלום, חוקר הקבלה המוביל עד מותו ב-1982, ראה בפרויקט של אשלג ניסיון שגוי לאחד את שיטתו של לוריא עם הזהר. כחוקר ראה שלום בהקשר ההיסטורי מפתח לביאור המחשבה; הוא היה משוכנע, למשל, שמחשבתו של לוריא על הקבלה התפתחה במידה רבה בתגובה על גירוש ספרד. לכן התנגד למה שתפש כניסיונו של אשלג ליישב את לוריא עם הזהר אף שצמחו בתקופות היסטוריות שונות.

הקבלה של אשלג שרדה תודות למאמציהם של שניים מבניו - הרב ברוך שלום אשלג והרב שלמה בנימין אשלג - ושל תלמידו וגיסו, הרב יהודה ברנדווין, שהיה במשך שנים אחדות רבה של ההסתדרות. כל השלושה הקדישו את חייהם להפצת שיטתו, כל השלושה הקימו ישיבות המלמדות קבלה אשלגית, וכל השלושה המשיכו לפרסם את כתביו. וכל שלושת התלמידים, כמורם, חיו ומתו באלמוניות יחסית, ונאלצו לחזר על הפתחים כדי להשיג מימון לפרסום ספרי הקבלה האשלגית, וללמד קבוצות קטנות של תלמידים מסורים בשעות הקטנות של הלילה.

ואז השתנה משהו. בשנים האחרונות נהפכה הקבלה האשלגית לכוח שאין להתעלם ממנו בגיאוגרפיה של הרוחניות היהודית בת-ימינו. ביקורה של מדונה בישראל, ובכלל זה ביקורה הלילי בקברו של אשלג בירושלים, מיקד את תשומת הלב אל הרב פיליפ ברג, מייסדו של המרכז לקבלה, שמדונה היא תלמידתו. ברג היה תלמידו של הרב יהודה ברנדווין ושורשיו הרוחניים מגיעים עד אשלג. המרכז שהקים הצליח עד מאוד ויש לו סניפים רבים, בישראל, באירופה, בארצות הברית ובדרום אמריקה. הצלחתו של ברג משכה אליו גם ביקורת, וכמה מבכירי מתנגדיו טוענים שסטה מנתיבו של מורו.

יש משהו בדבריהם: אשלג התנגד נחרצות לרעיון של הוראת קבלה בשכר, בעוד מרכזי הקבלה של ברג מנוהלים כתאגידים מודרניים, וסייעו לו לצבור הון אישי לא קטן. אשלג היה נחרץ לא פחות בהתנגדותו לחיבור הפופולרי בין קבלה למאגיה. תורת הנסתר היהודית כללה אמנם מראשיתה רכיב מאגי - כבר בתלמוד ישנם תיאורים של רבנים המשתמשים בשמות האל ליצירת חיים, ומקובלים המסוגלים לרחף באוויר, לעבור מרחקים עצומים כהרף עין ולקרוא מחשבות הם לחם חוקה של ספרות האגדה היהודית; אך מקובלים רבים גם הוקיעו את המאגיה כשימוש לרעה בעוצמה קדושה למטרות רווח אישי.

אשלג עצמו ראה בעיסוק הכפייתי בפלאי הסחת דעת ומכשול בדרך לאתגר האמיתי: המאמץ המפרך והנמשך הדרוש להשגתה של מטמורפוזה רוחנית. פעם אחר פעם סירב לעסוק בפעילויות כריפוי פלאי, הענקת ברכות או פרשנות חלומות, שהן חלק משגרת יומם של מקובלים אחרים. מרכזי הקבלה של ברג, לעומת זאת, מוכרים "מי קבלה", פוסטרים עם שמות האל וחוטי מזל אדומים שיש לעונדם כצמידים, ומציעים קורסים כמו "הצלחה ורוחניות", הרותמים את יוקרתה של תורת הסוד להשגתה של רווחה כלכלית אישית.

הסיבה המרכזית לאנטישמיות

הבן הבכור, הרב ברוך שלום אשלג. ניסיון לייסד שושלת חסידית
התמונה מתוך הספר "הסולם"
לאחרונה נדמה שברג חצה גבול נוסף והרחיק את עצמו עוד יותר ממורשתו של אשלג. הוא אימץ סמלים נוצריים (הוא מכנה כעת את הזהר "הגביע הקדוש") ומשתמש ברטוריקה שזיקתה לאנטישמיות הקלאסית מטרידה מאוד. בנו, הרב מיכאל ברג, תירגם את הזהר והסולם לאנגלית; בהקדמה לתרגום מציין ברג האב כי העובדה שהיהודים הדחיקו את הזהר היא הסיבה העיקרית לסבל ולאנטישמיות בעולם: "היהודים היו ועודם הסיבה המרכזית לאנטישמיות... אילו נפוץ הגביע הקדוש לא היה עוד צורך במתווכים... היהודים וכל האנושות היו מגיעים סוף סוף ליעד המבוקש של חיסול התוהו-ובוהו. הגורם העיקרי להעצמת האנטישמיות הוא הכחשת פירותיו של הגביע הקדוש בידי היהודים... הכחשה זו מקורה אמנם במנהיגים הספורים, אך האשמה בתוהו-ובוהו מוטלת לפתחו של העם היהודי כולו, ובכלל זה לפתחם של החפים מפשע".

למרות סטיותיו המשונות מן התפישה האשלגית, אין ספק שברג נותר מסור לאחד מיעדיו העיקריים של אשלג - הפצתם של טקסטים ורעיונות קבליים; ואין ספק שחוג הידוענים שלו - מדונה, דמי מור, מיק ג'אגר ולאחרונה גם שרה פרגוסון הדוכסית מיורק - העלה את תהילתו של אשלג לרמה חסרת תקדים. אך המרכז לקבלה בהחלט אינו האמצעי היחיד שדרכו מופצת הקבלה האשלגית. קבוצות שלומדות את אשלג נפגשות כיום בקביעות בעשרות ערים ויישובים ברחבי ישראל.

בניין חסר ייחוד באזור התעשייה של פתח תקוה מתעורר לחיים בשלוש לפנות בוקר, עם הגיעם של 150 תלמידים מסורים לשיעור הקבלה היומי של הרב מיכאל לייטמן, עולה מרוסיה שהיה תלמידו הקרוב של הרב ברוך אשלג. הבניין משמש מטה לתנועת "בני ברוך" מיסודו של לייטמן, וחיצוניותו האפרורית מכסה על בית מדרש חדש ונוצץ שקירותיו עמוסים מאות עותקים מספריו של אשלג, ועל אולפן חדיש שממנו משודרים שיעורי קבלה בעברית, ברוסית, באנגלית ובאיטלקית לקהל מאזינים בינלאומי, שרבים מהם אינם יהודים. אף שאין בידה אומדן מבוסס, תנועת "בני ברוך" מעריכה שכמה מאות אלפי בני-אדם ברחבי העולם מבקרים באתר האינטרנט המקיף שלה בכל חודש.

לפני 15 שנה הקימו תלמידיו של המקובל הירושלמי הרב מרדכי שיינברגר, חתנו ותלמידו של ברנדווין, יישוב קהילתי אשלגי ליד מירון שנקרא אור הגנוז, המשלב לימודי קבלה עם ניסיון להגשים את חזונו החברתי הרדיקלי של מורם. בשנים האחרונות מספק אור הגנוז מורי קבלה לקהלים חילוניים ברובם בצפון הארץ.

בבני ברק הקים אחד מנכדיו של אשלג, הרב יחזקאל אשלג (בנו של הרב שלמה בנימין אשלג), ישיבה יחד עם תלמידו של אביו, הרב עקיבא אורצל. ואילו בקריה החרדית טלז סטון ובעיר העתיקה בירושלים ישנם מרכזי אשלג שאף הם פורחים ומשגשגים.

פתאום התחיל גם העולם האקדמי להבחין באשלג. אוניברסיטת בן גוריון תציין השנה יובל למותו בכינוס הוועידה האקדמית הראשונה אי-פעם שתעסוק בו ובהגותו, ב-26 בדצמבר. הוועידה תחבר יחדיו חוקרי קבלה בכירים כפרופ' משה אידל מהאוניברסיטה העברית עם תלמידי אשלג כלייטמן ובני משפחת אשלג. בשנה שעברה קיבלה אוניברסיטת בר אילן את עבודת הדוקטורט הראשונה על מחשבתו של אשלג, שכתב טוני לביא, וספר דיאלוגים של לביא עם הרב אורצל צפוי לצאת בשבועות הקרובים (בעבר כבר פירסם לביא ספר דיאלוגים עם ישעיהו ליבוביץ). כתיבתן של כמה עבודות דוקטורט נוספות בתחום נמצאת בעיצומה.

ד"ר אבי אלקיים מאוניברסיטת בר אילן, שהוא גם אחד ממארגני הוועידה באוניברסיטת בן גוריון, רואה בהכרה המאוחרת של העולם האקדמי את חשיבותו של אשלג תיקון של עוול היסטורי. "כבר עכשיו אנחנו יכולים להגיד בצורה ברורה", אומר אלקיים, "שזה היה קוצר ראות מצד גרשום שלום כשלא הבחין בחדשנות של אשלג. התחדשות הקבלה במערב יונקת למעשה בבסיסה מהרב אשלג".

אלקיים מעריך שהחיים הפנימיים של הציבור הדתי בישראל מצויים כיום על פרשת דרכים מכרעת, ושאשלג עשוי למלא בה תפקיד מפתח. "הרב אברהם יצחק קוק, דרך הפריזמה של משנת בנו, בנה את הקשר המיסטי בין האומה והארץ. אבל כשכל הבסיס של גוש אמונים מתמוטט, הרב אשלג מציע אלטרנטיווה - קבלה שמופנית כלפי תיקון היחיד, החברה והעולם. בניגוד לרב קוק, המוקד אצלו הוא החברה ולא האדמה - התיקון החברתי ולא ההתיישבות. הרב אשלג בונה לנו תפישה של צדק חברתי המבוססת על מדע קבלי-חברתי. אנחנו צריכים להיות זהירים. כדי להבין טוב את אשלג, יש להשקיע ארבע שנים מבוקר עד ערב. אנחנו, כל העולם האקדמי, נמצאים רק בהתחלה של ההתחלה, אנחנו רק בחיתולים בעניין אשלג".

כסילים בירושלים

העיתון שהוציא הרב אשלג. הבריטים סגרו אותו באשמת קומוניזם
באדיבות מכון המחקר על שם הרב אשלג
אשלג נולד בוורשה ב-1885, ונמשך לקבלה מגיל צעיר. הרב אברהם מרדכי גוטליב, שמספק עליו מידע רב-ערך בספרו ההגיוגרפי "הסולם", מספר שבגיל שבע נפל על ראשו של אשלג ספר קבלה כששכב במיטתו. "מה זה?" שאל את אביו, שהשיב כי הספר "אינו אלא עבור מלאכים ולא עבור בני אדם". "מכיוון שהדפיסו ספר זה סימן הוא שמיועד לכל אדם", ענה הילד. גוטליב מספר שהאב התעקש שהספר "אינו עבורך", אבל אשלג לא השתכנע - בנעוריו נהג לתלוש דפים מ"עץ החיים" של האר"י ולהחביא אותם בתלמוד שבו נדרש ללמוד. בגיל 19 הוסמך לרבנות ועשה לעצמו שם של תלמיד חכם; בתוך זמן קצר זכה במשרת הוראה ונחשב גם מומחה לתיווך בסכסוכים משפטיים.

אשלג למד חסידות וקבלה אצל האדמו"ר מפרוסוב, שהשתייך לאסכולה של הרב הידוע מקוצק, ושבעצמו היה נכדו של אחד מגדולי החסידות, "היהודי הקדוש" (רבי יעקב יצחק). אבל מתברר שהאדמו"ר מפרוסוב לא היה מורו הרוחני היחיד. במכתב שכתב לדודו, ושהתגלה למשפחתו ולתלמידיו רק אחרי מותו, מספר אשלג על היכרותו עם מורה מסתורי בוורשה, ב-1918. המורה, סוחר ידוע שביקש להישאר בעילום-שם, הדריך את אשלג ברזי הקבלה בשיעורים ליליים שנמשכו כשלושה חודשים, ואז נעלם פתאום כשתלמידו נעשה גאוותן מדי. כעבור כחודשיים פגש אשלג את מורו שוב - בפעם האחרונה. המורה גילה לו סוד גדול, נתקף חולשה פתאומית, ומת למחרת היום. על פי המכתב, שכח אשלג האבל כמעט את כל מה שידע, אבל בסופו של דבר, אחרי "געגועים וכיסופים עד אין קץ... נפתח לבי בחוכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע".

מסופר על אשלג שלמד תורה כמעט בלי הפסקה, אך סקרנותו וחיפושו הבלתי מתפשר אחר האמת נשאו אותו הרחק מעבר לתחומו של בית המדרש. הוא למד גרמנית וקרא במקור את הגל, את שופנהאואר, את מרקס ואת ניטשה. בשנים הסוערות שאחרי מלחמת העולם הראשונה השתתף אשלג בהפגנות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ברחובות ורשה, ועקב מקרוב אחר ההתפתחויות המדיניות בעולם.

ב-1921, בגיל 36, החליט אשלג פתאום לנסוע לארץ ישראל. על פי גוטליב, שמסתמך על שיחה בין אחד מתלמידיו של אשלג לאשתו, הרבנית רבקה רויז, השתכנע אשלג שרק בארץ ישראל יוכל למצוא אתגרים רוחניים חדשים; אילו נשאר בפולין היה מת, פשוטו כמשמעו, היה נלקח בידי אלוהים כיוון שעבודתו שם הסתיימה. ההחלטה היתה חפוזה כל כך, עד שאשלג נאלץ להשאיר כמה מילדיו אצל קרובי משפחה בוורשה, ואת אשתו, שילדה בזמן המסע לפלשתינה, בצ'כוסלובקיה; היא הצטרפה אליו רק כעבור כמה חודשים.

כשהגיע לארץ השאיר את שאר ילדיו בבית עולים ביפו ויצא לירושלים, רכוב על חמור. כחץ שלוח אל מטרתו עשה אשלג את דרכו אל ישיבת בית-אל בעיר העתיקה, שהיתה במשך יותר מ-200 שנה מרכז ללימודי קבלה על פי המסורת הספרדית שחודשה בידי המקובל התימני הרב שלום שרעבי.

אבל אשלג התאכזב קשות מן המקובלים הירושלמיים. בתיאור פגישתו אתם, שמופיע בספרו של גוטליב, תוקף אשלג במלים חריפות את הגישה הספרדית לקבלה כגישה שעומדת בניגוד גמור לשלו. אשלג ביקש לפענח את צפונות הקבלה, להביא לידי ביטוי את משמעותה הפנימית, שבה ראה כלי רב-עוצמה לשינוי האדם. הוא מספר שכמה מן החכמים בבית-אל הכירו את הזהר ואת כתבי לוריא בעל-פה, אבל טענו שהבנת משמעותה של הקבלה מצויה מעבר להשגת אנוש, ושאפילו לוריא עצמו לא הבין את משמעות הסמלים והתהליכים שתיאר, שהגיעו אליו בהתגלות של אליהו הנביא.

"חס מלהזכיר", נזכר אשלג בתגובתם על שאלותיו, "אין כאן שום פנימיות זולת דברים ככתבם, מסורים לנו ותו לא מידי חס ושלום". באמצעות דקלום המלים הקדושות ועיון בהן - אף שלתפוש אותן ממש אי אפשר, לטענתם - קיוו המקובלים של בית-אל להשיג זכויות רוחניות לעם ישראל ובסופו של דבר להביא את המשיח. אשלג ראה במקובלי בית-אל כסילים ותיאר את הלהט שהשתלט עליו אחרי פגישותיו אתם. רוח זו הניעה אותו למשימה שתעסיק אותו עד סוף חייו: "לגלות את השמלה (של הקבלה) בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל".

"אשלג", אומר ד"ר אלקיים, "לא עוסק במיסטיקה, במאגיה או בדמונולוגיה. יש לו סגנון חשיבה מדעי. אחת הטענות המקוריות שלו היא שליהדות יש מדע רוחני: קבלת האר"י". ומדע רוחני זה מיועד בלי ספק לאנושות.

הרצון לקבל, הרצון לתת

שיעור קבלה של הרב מיכאל לייטמן במטה תנועת "בני ברוך" בפתח תקווה. בעשרות ערים וישובים בישראל לומדות קבוצות את משנתו של אשלג
באדיבות מכון המחקר על שם הרב אשלג
בקבלה הלוריאנית, שבירת הכלים מתוארת כפורענות קוסמית שקדמה לבריאת העולם. אלוהים ניסה לשפוך את אורו אל תוך ה"כלים" שיצר, אבל אלה היו קטנים וקשיחים מכדי להחזיק את שפעת האור. הכלים נשברים, וניצוצות מן האור האלוהי צונחים מטה, אל ממלכת האופל של ה"קליפות" - החלק הגס ביותר של העולם החומרי. שבירת הכלים ולכידתו של האור האלוהי בתוך ה"קליפות" מצריכות את ה"תיקון" - מלאכת השיקום הקוסמית שהנפש מצווה לעבור. באמצעות תודעתנו, התכוונותנו ומעשינו הטובים, אנו יכולים לתקן את הכלים ולהשיב את הניצוצות מעלה.

"יש תפישה בציבור שהקבלה היא דבר מיסטי, ששייך לעולמות הרוחניים וכדומה", אומר הרב אברהם ברנדווין, בנו של הרב יהודה ברנדווין, בעצמו מפיץ הקבלה האשלגית. "שיטתו היתה הפוכה, שזה הכל מעשי ושייך לעולמנו, לעולם העשייה. כך, למשל, את שבירת הכלים ואת תיקונם הוא תרגם לחיים החברתיים. תיקון השבירה ייעשה בכך שכל אחד יקבל לפי צורכו וייתן לפי יכולתו. כל הקלקולים שיש, הפערים בין עשירים לעניים, הם בגלל שחלק מקבלים יותר ממה שהם צריכים. זה הורס אותם ואת כל העולם. השפע מספיק; אם החלוקה תהיה צודקת, כולם יוכלו לחיות בלי דאגה". במקום להדגיש את תפקידם של מעשי התכוונות וצדקה אישיים בהעלאת הניצוצות, על פי התפישות החסידית והקבלית שקדמו לו, העמיד אשלג סוגיות של צדק חברתי וכלכלי במרכז תהליך התיקון.

שש שנים אחרי הגיעו לירושלים פרסם אשלג את "פנים מאירות" ואת "פנים מסבירות" - כתבי הקבלה הראשונים שלו, שהיו פירושים לכמה מן הפרקים החשובים ב"עץ החיים" של לוריא. שם הציג אשלג לראשונה את אוצר המלים והמושגים הבסיסי ששימש אותו עד סוף חייו בפרשנות הקבלה. מהות החידוש שלו ("אשלג הפך לחלוטין את מרכז הכובד של הקבלה", כדברי ד"ר בועז הוס מאוניברסיטת בן גוריון) נעוצה במיקוד המחודש של הנרטיב הלוריאני הסבוך להפליא, שמספר את סיפור הבריאה והגאולה הקוסמית, סביב ציר יחיד: שינויה של האנושות מאנוכיות גסה והרסנית לאלטרואיזם שיהפוך כל אדם לערוץ לאור השמיימי.

לדברי אבי ברנשטיין, חוקר מבר אילן שכותב עבודת דוקטורט על אשלג, גם התנועה החסידית הדגישה מראשיתה את הפן המוסרי והמעיטה בחשיבותו של הפן המיתי בפרשנות המסורת הקבלית. אבל אשלג היה הראשון שהראה כיצד ההיגיון הפנימי של הקבלה הלוריאנית, על אין-ספור פרטיה, יכול להיעשות כלי לשינוי מוסרי.

הקבלה של אשלג מחדדת את טבעו הדיאלקטי של התהליך שתיאר לוריא. אלוהים משתוקק להעניק תענוג ושמחה, שהם מהות האור שלו. אבל תענוג - גופני או רוחני - אפשר לחוות רק אם ישנה השתוקקות אליו. לכן ברא אלוהים את "הרצון לקבל", הכלי העשוי תשוקה שלתוכו אפשר לשפוך את אורו. אבל הרצון לקבל, שהוא טבעם היסודי של כל הברואים, הוא ההיפך הגמור מן הרצון האלוהי להעניק. תשוקת הברואים לקבל מרחיקה אותם מאלוהים, והופכת את קליטת אורו לבלתי-אפשרית. הפתרון היחיד הוא שהברואים יפתחו רצון אלטרואיסטי להעניק, לצד רצונם המפותח לקבל. את זאת יוכלו להשיג רק באמצעות לימוד הקבלה, המושך אור אלוהי מטהר אל תוך ההכרה, באמצעות האמונה ובעיקר באמצעות העשייה - פיתוח קהילה המבוססת על אהבה בין חבריה וחברה עולמית המיוסדת על צדק כלכלי.

מדינה יהודית קומוניסטית

ציון קברו של הרב יהודה אשלג בהר המנוחות שבגבעת שאול. מוקד עלייה לרגל
באדיבות מכון המחקר על שם הרב אשלג
אחרי בואו לירושלים ב-1921 בילה אשלג שנה או שנתיים בניסיון לחיות בעילום-שם, כשבשעות היום עבד עבודת כפיים לפרנסת משפחתו (הוא הביא איתו מפולין מכונה לייצור סבון), ובשעות הלילה למד וכתב. אבל מן ה"הסכמות" שנדפסו בשער הפירוש שלו מתברר ללא ספק, שבמועד פרסום ספרו הראשון, ב-1927, כבר הכירו כמה מן הרבנים הבולטים בתקופתו בגאונותו ובצדיקותו.

הרב יוסף חיים זוננפלד, המנהיג הרוחני והפוליטי של הקהילה החרדית בארץ ואב בית הדין הרבני שלה, כינה אותו "האי גברא רבה... הכוהן הגדול של לימוד הקבלה". הרב אברהם יצחק קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, שמבחינה פוליטית היה חלוק על זוננפלד האנטי-ציוני, הסכים איתו ביחס לאשלג: "החכם האלוקי", קרא לו, "אוצר קדוש". אפילו הרב שאול דוויק, מנהיגם המוכר של המקובלים הספרדים בירושלים, תרם את המלצתו וכינה את אשלג "המקובל האלוקי".

אך שבחי ה"הסכמות" אינם מספרים את כל הסיפור. אשלג נותר חסר מנוחה; תחושת השליחות העזה שלו הבטיחה שלא ימצא את מקומו בשום מקום, ודעותיו הרדיקליות התחילו לעורר התנגדות. בהמלצתו של זוננפלד התמנה אשלג ב-1924 לרבה של שכונת גבעת שאול בירושלים, אבל מבחינה גיאוגרפית הוא לא השתקע במקום אחד - במשך חייו העתיק את מקום מגוריו עוד שבע פעמים. ב-1926 נסע ללונדון, שם בילה שנתיים בכתיבה ובלימוד. ב-1928 חזר לגבעת שאול, וכעבור ארבע שנים עבר שוב, הפעם לתל אביב.

בירושלים אסף אשלג סביבו קבוצת תלמידים מסורים: על פי הוראותיו הם נאלצו להשתכר למחייתם בעבודת כפיים (כמה מהם, ובכלל זה בניו של הרב אשלג, היו טפסני בניין), והסתכנו בחציית שדות שבהם שוטטו זאבים ושודדים כדי לבוא אל שיעורי הקבלה שערך בביתו שבגבעת שאול בשעה שתיים לפנות בוקר. אך קבוצת תלמידיו, מסורה ככל שהיתה, נותרה זעירה. אמונתו המוצהרת בכך שהקבלה אינה צריכה עוד להיחשב עיסוק של יודעי דבר מעטים ושאפילו גברים צעירים צריכים ללמוד אותה, שכנועו הגובר בכך שרק הקבלה תציל את העולם מאסון, ושרעיונות קבליים "צריך להפיץ כמו עיתונים" - כל אלה הפכו אותו לדמות מעוררת מחלוקת בעולם החרדי.

ולא רק בו. ב-1933 ניסה אשלג להפיץ את רעיונותיו בביטאון שהצהיר על עצמו שהוא "מוקדש להפצת ידיעות מקוריות של נשמת היהדות, הדת וחוכמת הקבלה בשדרות העם". ב-1940 ייסד כתב-עת נוסף, עיתון דו-שבועי שנקרא "האמה", אבל משטרת המנדט הבריטי סגרה אותו כעבור זמן קצר, שכן אשלג הואשם בקידום עמדות קומוניסטיות. המצווה החשובה ביותר בתורה, כתב אשלג במאמריו, היא "ואהבת לרעך כמוך", שאותה פירש כציווי אלוהי ליצור סדר עולמי חדש שיתבסס על שוויון כלכלי רדיקלי, שבו כולם יקבלו לפי צורכם וייתנו לפי יכולתם. רק בעולם חופשי מאימפריאליזם ומניצול כלכלי, טען אשלג, יוכלו היהודים והאנושות כולה להגשים את הפוטנציאל הרוחני שלהם.

לדידו של אשלג, הגשמת החזון הזה לא היתה משהו שיכול לסבול דיחוי. יותר ויותר נראתה לו אפשרות הקמתה של מדינת ישראל כהזדמנות הטובה ביותר לזרז את המטמורפוזה שאליה שאף. היהודים, הן בשל בחירתם האלוהית והן משום סבלם ההיסטורי, נועדו לשמש חיל חלוץ, ליצור חברה אידיאלית שדוגמתה תתפשט במהירות לחברות אחרות. הוא התחיל לחפש הזדמנויות להשפיע על המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית של הציונות העובדת. פרופ' דב סדן, חבר מערכת עיתון ההסתדרות "דבר", הפגיש אותו עם חיים ארלוזורוב, עם חיים נחמן ביאליק, עם יעקב חזן - ועם דוד בן גוריון, שאיתו פיתח יחסי קרבה מיוחדים. "ושאלני הרבה פעמים", כתב בן גוריון על אשלג לרב יהודה ברנדווין במאי 1958, "אם לאחר שתקום מדינה יהודית נשליט פה סדר קומוניסטי".

הרגנו את סטלין

לפי עדותו של הרב ברנדווין, מאמציו של אשלג להשפיע על המנהיגות הציונית הגיעו לשיאם ב-1940. אבל המשכו העקוב מדם של אותו עשור הותיר את רשמיו בנפשו. אשלג הזדעזע עד עמקי נשמתו מהשמדת היהודים באירופה, מפיתוחה של פצצת האטום ומאכזריותו של המשטר הסטליניסטי בברית המועצות, והחל לפעול בתחושת דחיפות גוברת להפצתה ולפירושה של הקבלה. נראה שבשלב זה ויתר על ניסיונותיו להשפיע על ההנהגה הציונית, ואיבד תקווה בערכו של קומוניזם פוליטי המוכתב מלמעלה. במקום זאת הציע, למרבה התדהמה, מעין דת עולמית המבוססת על צדק חברתי אלטרואיסטי, שבמסגרתה תשמר כל תרבות את מסורותיה הדתיות הספציפיות ותשתף פעולה עם כל האחרות בביעור הניצול והעוני.

קומוניזם שאין לו בסיס רוחני, כתב בכמה מאמרים מאותה תקופה, שברובם לא פורסמו, עלול להיות נצלני עוד יותר מן הקפיטליזם הגרוע ביותר, כיוון שהוא חייב להשתמש בפחד לעידוד פריון העבודה. כל האנרגיות הנפשיות העצומות של אשלג - ברנדווין, שהיה בן עשר במותו של אשלג, מעיד שאשלג היה מסוגל לפסוע הלוך ושוב בין שני קירות במשך עשר שעות בכל פעם ולהרהר בקבלה, כשרלוק הולמס בניסיונותיו לפצח תעלומה - תועלו לפרויקט האפי שלו - פירוש "הסולם" לספר הזהר.

אשלג נתפס לתחושה של שליחות אלוהית: על נפשו הוטל ליצור שפה קבלית לעידן המודרני, עידן שבו "הרצון לקבל" יתרחב עד לקצה גבול יכולתו, ויפתח פתח מיידי הן לאפשרות של גאולה והן לאפשרות של חורבן נורא. עוד ב-1927, במכתב שכתב לאביו, נתן אשלג ביטוי לאמונתו ש"התעבר" - מושג קבלי המתאר תהליך שבו נשמתו של צדיק שמת נכנסת בנשמתו של החי ומתמזגת בו - ברוחו של הרב יצחק לוריא: "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו וכו' והנה ברצון עליון ית(ברך), זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי למה נבחרתי אנוכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות".

בהקדמתו לפירוש "הסולם" הביע בצורה מאופקת יותר את הרעיון שפירושו המוסמך מסמל עידן חדש לקבלה, בדומה להופעתם של הזהר ושל כתבי האר"י עצמו. אף שהתנגד נחרצות למעשי נסים קבליים וטען בתוקף שהגאולה האנושית חייבת להתרחש כחלק מתהליך טבעי, תלמידיו המסורים חשדו לעתים שמורם, שפעל באלמוניות מוחלטת כמעט, מצוי למעשה במוקד ההתרחשויות הנוגעות לעם היהודי, ואולי לאנושות כולה. בספרו מתאר גוטליב כיצד במלחמת העצמאות ישב אשלג מדי יום עם כמה מתלמידיו לפני מפת הארץ וחזה את תוצאות הקרבות, "ואחזו החסידים שכל מהלך המלחמה מתרחש אצל רבם בפנימיות, ועל ידי מהלכי המלחמה הפנימיים אצלו השפיע באופן ישיר על המהלכים החיצוניים".

נכדו, הרב יחזקאל אשלג, מספר ששהה במחיצת סבו ב-1953, בארוחת צהריים חגיגית במלון הרצליה בצפת, שנערכה לכבוד השלמת פירוש "הסולם": "באמצע הסעודה שרו שיר שהוא חיבר על תהלים מ"ה, שיר התעוררות, שיר נפש. פתאום פרץ משה פרל, מנהל המלון, ואמר 'בשולחן הזה הרגנו את סטלין!' - כולנו חשבנו שהוא משוגע, אבל בדרך חזרה מהמלון, באחת-עשרה וחצי בלילה, שמענו ברדיו שסטלין מת".

בשנים האחרונות לחייו הלך אשלג והשתכנע שההיסטוריה האנושית הגיעה לנקודת מפנה. הקמתה של מדינת ישראל סימנה בשבילו את הגאולה הקרבה, אף שבממלכת הרוח קיים תמיד פער זמן בין הנתינה לקבלה. ובחגיגה אחרת, במירון, אמר לתלמידיו שפרסום פירוש "הסולם" מהווה גם סימן לכך שאנחנו חיים בימות המשיח. בדורות אחרים מעטים מאוד יכלו להגיע לגבהים כאלה של ידע רוחני וקשר לאלוהים, ואפילו לאלה לא הכל התגלה. אבל "בדורנו זה זכינו לפירוש 'הסולם' שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר... על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר 'ומלאה הארץ דעה את ה'".

תראה מה קורה בסין

מדוע חלפה עוד מחצית המאה עד שהחלה תורתו של אשלג להתפשט מעבר לחוג המצומצם של תלמידיו ושל תלמידיהם? תשובה אחת טמונה בעובדה שבניו בחרו למקם את עצמם בבני ברק, בתוך העולם החרדי, וניסו לייסד שושלת חסידית חדשה, כשכל אחד מהם טוען שהוא-הוא המנהיג הנבחר. ב-1980 למדתי במשך כמה חודשים עם בנו הצעיר של אשלג, הרב שלמה בנימין, בבית המדרש שלו בבני ברק. בין תלמידיו היתה קבוצה של חסידים מסורים וזקנים, צעירים מבריקים אחדים (בהם הרב עקיבא אורצל), וחבורה ססגונית של בעלי תשובה שבאו מתל אביב לשיעורי הקבלה שנתן בשעה חמש וחצי בבוקר.

הרב שלמה בנימין, שכבר היה אז כבן שבעים, אחרי לפחות התקף לב אחד, היה חד, רב-השראה, בלתי נלאה ומסור לחלוטין להפצת תורתו של אביו. הוא איבד את האצבע המורה באחת מידיו בתאונת עבודה, פגם שעטה בגאון: כאביו לפניו האמין גם הוא בערכה של עבודת הכפיים (במשך שנים עבד כטפסן בניין), והתעקש לנסוע ממקום למקום בתחבורה ציבורית בלבד. בבני ברק התייחסו בחשדנות למסירותו הרדיקלית להפצת הקבלה.

אך טבעו השמרני של העולם החרדי יכול לשמש הסבר חלקי בלבד. תלמידים אחרים של אשלג חיו ולימדו בסביבה מגוונת הרבה יותר. הרב יהודה ברנדווין, למשל, עבר לעיר העתיקה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, ותלמידו, הרב המפורסם פיליפ ברג, הקים את מרכז הקבלה הראשון בשלהי שנות ה-60, וכבר אז ניסה לפנות לקהל רחב ככל האפשר. הרב לוי קרקובסקי, תלמידו של אשלג האב, התחיל לפרסם ספרים באנגלית על הקבלה האשלגית כבר ב-1937 - ספרו הראשון התפרסם בהוליווד דווקא, אולי אות לבאות. ובכל זאת, עד לאחרונה נותרו אשלג והקבלה שלו באלמוניותם.

לדעתו של הרב מיכאל לייטמן, ישנה סיבה מטפיזית לגל ההתעניינות הנוכחי באשלג. "העולם מתקרב להתעבות ולהתחזקות הסופית של הרצון לקבל. תראה מה קורה בסין - בעשר השנים האחרונות, שני מיליארד בני-אדם החלו לראות בעצמם צרכנים, להתחבר לכלכלה עולמית בלתי-מוגבלת לכאורה. יש התפרצות אדירה, בכל העולם, של הרצון לקבל". רק גילוי עמוק ונרחב באותה המידה של צפונות התורה יוכל לדעתו לקזז את החורבן האפוקליפטי שהתהליך מוביל אליו, ולהביא עמו תיקון.

הרעיון שעצם גסותו ואנוכיותו של העולם המודרני הוא גם הריק ששואב את האור הקבלי, שמצריך את התפשטותו ומעניק לה לגיטימציה, אינו ייחודי לאשלג. גם חסידות חב"ד, למשל, השתמשה בדימוי הזה. ונראה שלרעיון יש מקבילות גם בתפישה המרקסיסטית, הגורסת שרק אכזריותו של הקפיטליזם המתקדם תיצור את התנאים הדרושים למהפכה עולמית.

"אשלג מפנים את המחשבה המודרנית בתוך הקבלה", אומר ד"ר בועז הוס. רעיונות מרקסיסטיים, למשל, הופכים בקבלה האשלגית לחלק מ"סולם דיאלקטי" המוביל אל גאולה קיבוצית. אצל אשלג, אומר הוס, "כל הקבלה נתפשת כמודל לקידמה" - וזאת אחת הסיבות לקסם הייחודי שהיא מהלכת על קהלים מודרניים. ד"ר אבי אלקיים מוסיף, שגם רעיון האלטרואיזם של אשלג פורט על המיתר הנכון במערב הנוצרי, שיש לו מסורת אלטרואיסטית משל עצמו.

עם כל התמקדותה בתיקון החברה, ד"ר טוני לביא רואה את משיכתה הייחודית של הקבלה האשלגית בנתיב שהיא פותחת להגשמה אישית. "שיטתו של אשלג", הוא אומר, "נותנת לאדם כלים מעשיים לתפוש את עצמו בכל סיטואציה שהוא נמצא בה ולדעת איפה הוא עומד מבחינה רוחנית". אופיה הבהיר והשיטתי של הקבלה האשלגית קורץ במיוחד בעולם שנעשה כאוטי יותר ויותר: "היא מספקת מבנה קונספטואלי שלם", אומר לביא, הצופה לה עתיד גדול. "בתוך עשר שנים קבלת אשלג תפרוץ לא רק בישראל אלא בעולם כולו".








Категория: Бааль Сулам | Добавил: kabbalah (10.04.2010)
Просмотров: 1478 | Комментарии: 2 | Рейтинг: 0.0 |

Всего комментариев: 0
Добавлять комментарии могут только зарегистрированные пользователи.
[ Регистрация | Вход ]
Форма входа

Поиск по каталогу

Друзья сайта

Статистика


Copyright MyCorp © 2006